מסלול טיול 4 ימים בפראג
יום 1 בפראג
הגענו לפראג בעיצומו של גל חום . הטמפרטורה עמדה על 28 מעלות בצהרים. אצלנו זה סביר. אבל לנו בישראל יש מיזוג מה שהאירופאים צריכים להתקין בדחיפות. פרקנו מזוודות וירדנו אל הנהר וולטאבה כדי להפיג את החום בקנקני בירה צ'כית משובחת. הבירה הצ'כית נחשבת לבירה הטעימה בעולם. וגם אני שלא חובבת בירות בשגרה, התלהבתי. התארחנו במלון במקום מרכזי שהיה מצויין מבחינת השירות והמנות הטעימות שהוגשו בו בשפע . מלון 'קלריון' שנמצא ממש ליד הנהר, אחרי המבנה המפואר של משרד החקלאות והמסחר. הכיפה הירקרקה של המשרד הממשלתי שימשה נקודת ציון עבורנו לאיתור המלון כשיצאנו לשוטט בסמטאות העיר ובמצודותיה.
ביום הראשון ,חצינו את הנהר על הגשר הסמוך וטיפסנו מעלה לבית קפה בוהמייני שנמצא בחורשה גבוהה שמשקיפה על הנוף. המקום שממוקם בפארק 'לטנה,' נקרא : 'גן הבירה שבתצפית לטנה', LETNA LOOKOUT BEER GARDEN. בית הקפה היה גדוש בצעירים ובצעירות מקומיים ששתו בירה , עישנו 'גראס' הקשיבו למוסיקה וצחקו. האווירה היתה סטודנטיאלית והמחירים בהתאם. תמורת פרוטות קנינו סלט , פסטה, ורבע עוף בתנור. [אל תצפו לתיבול. אין]. ישבנו שם על ספסל עץ, השקפנו על הנהר בלילה , ספגנו את האווירה הקלילה ואת היופי של המקום. הערב הראשון שלנו בפראג היה נעים והיווה נקודת מוצא טובה לבילוי בה בהמשך. בנושא עישון ה'גראס' , למרות שבפראג החוק אוסר על עישון סמים, הרי בכל פינה בעיר מוכרים מיני 'גראס' בצורה חופשית. ומעשנים בגלוי מבלי שייגשו אליהם ויאכפו את החוק. סוג של אמסטרדם .
יום 2 בפראג
למחרת, קמנו מוקדם, כדי להספיק מה שיותר בשעות הקרירות. אחרי ארוחת בוקר טעימה שכללה פירות טריים ,גבינות משובחות וקפה בחלב סויה. יצאנו לכיוון גשר קארל המפורסם שכדאי להגיע אליו בשעת הזריחה או וגם בשעת השקיעה. ליד המלון ,יש תחנות חשמלית לכל הכיוונים. עלינו על חשמלית וכעבור ארבע תחנות ירדנו בצומת מרכזית. משם גם תפסנו חשמלית ביום אחר למצודה המפורסמת. תחנת Malostranska..
לפני שעלינו על הגשר, בעודנו צועדים ,חלפנו על פני שער גדול ועתיק שהיה פתוח קמעא ומבעדו נשקף גן ירוק. הקרירות והשקט משכו את ליבנו ונכנסנו כדי לגלות מנזר עתיק. הגן שהיה שייך למנזר עוד במאה ה14, שימש לנזירים כגן ירק ופרי וגם בנמצא כוורות וחממה. המנזר מכוסה בצמחיית קיסוס מטפסת וטווסים כחולים יפהפיים משוטטים בו באופן חופשי . יש גם בריכה ומזרקה. התיישבנו על ספסל ונשמנו עמוקות אוויר צח. לא רחוק משם , מבנה עתיק נוסף,משמש כפאב מסעדה ומתקיימות בו הופעות מוסיקליות חיות בשעות הלילה. VOJANOVY SADY.
עוד עשר דקות הליכה והגענו לקיר שנקרא: 'הקיר של ג'ון לנון' .Jhon lenon's wall הקיר מכוסה גרפיטי ציורי בעד השלום ונגד אפליה וגזענות, ורבים מצטלמים לצידו. במרחק של חמש דקות הליכה, חנות ספרים יד שניה שכוללת מבחר מרשים של ספרים בכל השפות .שמה יצא למרחוק בקרב חובבי הספרים: שייקספיר אנד סונס. בעברית: שייקספיר ובניו. Shakespeare and sons.
לבסוף, עלינו על גשר קרל הגדול שנבנה במאה ה14. Karluv most . קרל היה שליט דגול של בוהמיה . אימפריה שכללה בימיה הטובים את צ'כיה גרמניה אוסטריה ועוד. הגשר מעוטר בפסלים משני הצדדים של דמויות היסטוריות שהטביעו חותמם . לאחר הליכה של כעשרים דקות ,כולל עצירה תכופה להביט על הנוף המרהיב של הנהר ושרשרת הגשרים שמתוחים עליו, ירדנו מהגשר, לצערנו מגדל אבק השרפה המפורסם היה סגור ולא יכולנו לטפס מעלה ולהשקיף על העיר ועל הנהר. תצפית נדירה ומומלצת. לכן, צעדנו היישר לתוך סמטאות עתיקות של ימי הביניים. רחובות אבן. דממה ושקט. פה נתקלנו בחנות הראשונה לממכר גראס ומוצריו . וכן בחנויות שמכרו שפע יצירות זכוכית: פסלונים מרשימים וכלים שונים. שימו לב , כדאי לבקש זכוכית שאינה צבועה מבחוץ. אלא כזו שהמינרלים שנותנים לה צבע ,מתערבבים בתוכה בעת ההתכה.
כעבור הליכה של כשבע דקות, מגיעים לכיכר הרחבה של השעון האסטרונומי המרשים, אטרקציה מרכזית של פראג. השעון עובד מאז המאה ה14 ,עם כמה הפסקות באמצע, וכולל מופע בובות עתיק וידוע ברחבי העולם. Prazsky orloj . יש משהו דמוי אגדה שאופף את פראג העתיקה. השעון, הטירה, המצודה, המיתולוגיה. קסם נדיר. ואם יש לכם רשימה של ערים שחובה לטייל בהן, בוודאי שפראג מככבת בראש הרשימה ובצדק. השעון שוכן מעל לבניין העיריה שבנוי בסגנון גותי ואל תפספסו את העליה אל מגדל התצפית שמספק תצפית מרהיבה על העיר העתיקה. בכיכר סטרומצקה , זו כיכר העיר העתיקה , STAROMESTSKE NAMESTI שתינו קפה בבית הקפה והמתנו לזמן שיעבור ותגיע שעה עגולה ואז השמיע השעון , שבנוי כמו כמה שעונים המונחים זה על גבי זה, משקף את כל הידע האסטרונומי של אותה תקופה, את צלצוליו והחל מופע בובות מכניות לקול צלצול פעמוניו. דמויות שמשקפות חטאים ,מקבלות את עונשן בדמות בובת המוות עם החרמש. ואז מופיעים המלאכים והשליחים של ישו בכדי לגאול את העולם. לסיום, תרנגול מוזהב קורא בקול כדי להניס את הרוחות הרעות של הלילה. לא רבים יודעים שבעת העתיקה היתה פראג מרכז מיסטיקה , קבלה ואסטרולוגיה. והשעון משקף ידע מיסטי ולכן גם מצויר עליו גלגל המזלות.
בכיכר ראינו פסלים חיים של אומני רחוב , התפעלנו מיכולתם לעמוד במשך שעות כמעט, ללא תנועה. פניהם צבועים בצבעי מתכת: זהב וכסף. תיירים שעומדים לידם ,לא תמיד מבחינים, שמדובר באדם עד שהוא מבצע תנועה כדי ללכוד את תשומת ליבם. בדרך כלל ,הם מבקשים להצטלם איתו והוא מצביע על קופסה לרגליו .כלומר: שלשלו נא מטבע! ראיתי אומן כזה שלא שילמו לו והוא ירד בחמת זעם ,מעל ארגזו ורדף אחרי החוצפנים בצווחות. אז..אל תשכחו לתת 'טיפ' לפסל החי.
פסענו בכיכר, התפעלנו מהמבנים היפים ומהפסלים, נכנסנו למופע מוסיקה קאמרית שנמשך כשעה וחצי. וצעדנו בחזרה במסלול סיבובי למלון. את ארוחת הצהריים קנינו באחת המאפיות המרהיבות שברחוב הסמוך לכיכר. נחנו צהריים . ויצאתי לטיול במנזר על שם 'אגנס הקדושה 'מבוהמיה שהיה במרחק שלוש דקות הליכה.
כיום, משמשים המנזר וחצרותיו כמוזיאון של ציורים ופסלים מודרניים.יש בו גם בית קפה מסעדה וחנות מזכרות. נהניתי מהשיטוט באולמות רחבים תת קרקעיים דוממים. השומרות שמועסקות במוזיאון הזיעו והסמיקו מתחת למדים שלבשו. עבורי האולמות היו קרירים ונעימים. מחרכים ומחלונות נכנס אור רך ,התקרות קמורות ומקושתות. את המנזר הקימה אגנס, צעירה שבימי המגפה הגדולה , זו שהפילה חללים רבים ,כמעט שני שליש מאוכלוסיית העיר נכחדה, אגנס היתה מעין אחות רחמנייה, שטיפלה במסירות נפש בחולים, נדבקה עצמה ומתה. היא קבורה במנזר בקבר פשוט עם שלט קטן וצנוע שמציין את החמלה ואת החסד שהפגינה. יכולתי ממש לדמיין אותה מתפללת לישועה, תחת אחד החלונות הקמורים, בעוד המוות מכה סביבה את תושבי עירה. משערת שגם מגפת הקורונה ,שבתחילה הרגישה כמו סוף העולם ,תרמה לתחושת ההזדהות. מסתבר, שבכל עידן נאבקה האנושות במגפה ובפחד באמצעים שעמדו לרשותה: מדע ואמונה . והשילוב הזה של מדע ,אמונה ומיסטיקה ,מביא אותנו ליום השני של הטיול. בו ביקרנו בבית האלכימאים היהודים שעסקו בכישוף ובקבלה מעשית .
לקראת הערב, ירדנו לטייל על גדת הנהר. הוולטאבה שמהבוץ שלו הכין המהר"ל מפראג את הגולם . המפלצת הידועה לשמצה שנאבקה באנטישמיים של פראג. אנחנו נתקלנו לא במפלצות אלא במיזם משובב נפש אופייני לפראג, שמשלב רכיבה ודיווש פדאלים עם שתיית בירה. זה הולך ככה: מתקבצת חבורה של כששה רוכבים על עגלה שבמרכזה חבית בירה ושמים בפיהם צינורית שמזרימה בירה ישר אל הפה. בתנאי שהם מדוושים. כלומר : כל עוד תדוושו – תוזרם הבירה אל הפה. השמחה הצהלה והצחוק גוברים ככל שאתם מטיילים יותר ושותים יותר…
יום 3 בפראג
למחרת, שמנו פעמינו למקום מיוחד בעל הקשר יהודי .בית האלכימאים. Speculum Alchemiae Museum זה היה מסע אל אחד משורשי האנטישמיות הקדומה. ולמה ככה? שימו לב, בפראג פעלה אגודת סתרים של אלכימאים ,בעיקר, יהודים שלימדו תלמידים וממשיכי דרכם. הם רקחו שיקויי אהבה ,נעורים וזיכרון ,עבור המלך רודולף השני מאוסטריה, שככל הנראה, סבל מסכיזופרניה. המלך ביקש לחיות חיי נצח ומימן את פעילותם ביד רחבה. דבר שעורר כלפיו וכלפיהם זעם רב מהאצולה ומהעם . כדי להסתיר מעשיהם מפני הכנסייה ומפני אזרחי העיר הנוצרים , נעו האלכימאים במנהרות תת קרקעיות שנחפרו ברחבי העיר. מנהרות שקישרו נקודות מרכזיות שונות בה . הם שילבו מאגיה שמקורה בתורת הסוד של הקבלה עם ידע בצמחים. בעצם היו סוג של מדענים. מפני ששאפו להתמיר עופרת לזהב ולהפיק אנרגיה טהורה מן החומר. האלכימיה הניחה את הבסיס לכימיה. המידע ותוצאות הניסויים הועברו ממורה לתלמיד במשך כמאתיים שנים ואז נקטעה השושלת והבית חסם את הירידה למרתפי הניסויים. זה קרה ב1600. והעיר שכחה מהם. אך הדימוי של היהודי רודף הבצע והזהב שמסתיר מעשי סוד מתחת לאדמה. נותר בעינו ואיתו הקנאה והחשדנות כלפיהם. תושבי הבית, שנחשב לבית הראשון שנבנה בפראג, לא ידעו את סודו של הבית אבל, כל סוד סופו להתגלות, ב2002 פראג הוצפה כשהנהר עלה על גדותיו, והמנהרה לשעון האסטרונומי קרסה. בעבודות השחזור, גילו באקראי את המנהרה שהוביל לבית העתיק ביותר בפראג: בית היהודים שעסקו באלכימיה. בחפירות נמצאו כלים ואפילו גושישי זהב. הצ'כים הבינו את הפוטנציאל התיירותי של הגילוי ושיפצו את החלק העליון של הבית. הוסיפו ספריה שבהזזתה נגלה גרם המדרגות ממש כמו בסרטים. יש גם ספר ענק כתוב בכתב יד , שאכן מתעד את הניסויים המוקדמים כבר מאות שנים. הספר נמצא בבית האלכימאים שמור בתיבת זכוכית כדי שהחמצן והרטיבות לא יפגעו בכתב היד ההיסטורי. התקרה מעוטרת בארבע הפינות של החדר , בסימני היסודות הקבליים : מים, אדמה, אוויר ואש ומארבע הפינות זורמים קווי אנרגיה אל המנורה הכבירה במרכז החדר, מתחתיה עשו השבעות ולחשים, היא התקרה המקורית וגם הנברשת. הנברשת שמציינת את דת משה היא בצורת ראש חיה בעלת קרניים.
כששאלתי את המדריכה מדוע הנברשת בעלת קרניים? השיבה שהצ'כים טעו בתרגום התורה. הפסוק שמתאר את משה ברדתו מהר סיני 'וקרן עור פניו' , קרן מלשון קרינה אנרגטית התפרש אצלם פשוטו כמשמעו בתור קרן- קרניים.
הסיור בבית העתיק מרתק .לסיום, אפשר לרכוש שיקויים ובקבוקים עם מגני דוד . קמעות ופסלי חימר של הגולם שכתוב עליהם 'אמת' . וגם ילדים ייהנו מאווירת המסתורין והגילוי.
לצהריים, פסענו בסמטאות היפות והגענו למאפיה אחת מני רבות, שהציעה שפע מעדנים טריים ומרהיבים. ויתרנו על ה'קירטיוש' המסורתי שהוא מעין צינור וופל מתוק עם קינמון מלא בקרם, לטובת מאפים קטנים עם גבינה ופירות. וכמובן עוגות שוקולד במגוון צורות.
בערב, הזמנו מקומות על אחת היאכטות הרבות שמשייטות בנהר. יש הפלגה ממושכת ויש קצרה. אורך המסלול משתנה בהתאם. בחרנו במסלול הארוך כולל ארוחת ערב ושקיעה. מייד עם עלייתנו ליאכטה, קיבלה את פנינו הדיילת החייכנית עם משקה צמחים לאומי. תערובת מרעננת ואלכוהולית בטעם אניס. המוסיקה היתה בלוז ג'אז לשמחתנו, לא הושמעה בעוצמה רבה מכדי שנוכל לשוחח ולשמוע את עצמנו מדברים. תיירים מכל רחבי העולם, ישבו בשולחנות ובספסלים גם בסיפון העליון. חלפנו על פני העיר . צעירים רבים ירדו לגדות הנהר כדי לשחות במים הקרירים. אווירת קייץ ונופש שררה בכל. [אוקטובר זוכרים]?
אט אט כשהחשכה ירדה ,הגענו אל מחוץ לגבולות העיר , גדות הנהר היו של צמחיה סבוכה ויערות , עוד ועוד אל תוך הטבע. ואז עשינו סיבוב וחזרנו על עקבותינו. מדי פעם ,עצרנו בתעלות מעבר עד שהמים השוו לחצים והיה די עומק עבור היאכטה. כעת, ראינו את הצד השני של גדת הנהר :אורות רבים ריצדו .פה ושם שמענו מופעי מוסיקה וחלפנו על פניהם .ראינו את הבית הרוקד. פארקים . ושוב שפע אורות, חשמליות ומכוניות אצו על פנינו. הרושם היה של עיר מלאת חיים, תוססת ויפה. כאילו במיטב נעוריה ולא קשישה עתיקה עם עבר היסטורי מפוקפק. השייט שעלה כשמונים יורו לאדם היה שווה כל יורו. ארוחת הערב שהוגשה היתה מגוונת וטעימה.
יום 4 בפראג
למחרת, תפסנו חשמלית לצומת שהזכרתי ומשם חשמלית שעולה אל המצודה. Prague Castle יש מרחק הליכה בעליה שאינו מבוטל. למי שסובל מקשיי ניידות, כדאי לקחת זאת בחשבון. הארמון של המלך ותחתיו המצודה השחורה נחשבים למבנה שנתן השראה לוולט דיסני אומן האנימציה ובעל אולפני הסרטים . והיא מופיעה מאז בפתיח המפורסם של האולפנים: הטירה עם הזיקוקים. שווה לבקר בקתדרלה הגותית השחורה. הארמון יפהפה .זהו קומפלקס גדול ורחב ידיים ובו מוזיאון תמונות וגנים מטופחים. אבל לי היו תוכניות אחרות. ירדתי במורד הדרך שמאחרי הקתדרלה , אל מצודת העינויים. בה כלאו המלכים את אסיריהם, בכלובים תלויים באוויר, ממש כמו בסרטי אימה. שלל כלים עתיקים תלויים למזכרת למעשי קיצוץ וביתור שונים. כוכים ומערות עם סורגים. ומי גילה את המצודה כמוצא שלל רב ועשה בו שימוש ? כמובן הנאצים. שעינו בה לא רק יהודים אלא גם קומוניסטים ומתנגדי משטר.
לאחר שהתחלחלתי דיי. המשכתי למקום קסום : 'סמטת הזהב' שמו. זו שימשה השראה לסופרת הבריטית ג'י קי רולינג, מחברת סדרת 'הארי פוטר,' כשכתבה על הסמטה הקטנה לממכר ציוד מכושף . זו ה'גולדן ליין'. Zlada ulicka. .הבתים נבנו בראשית המאה ה16 כשתי שורות של בתים מקבילים שנועדו למגורי משמר החיילים. בהמשך, הושכרה לבעלי מלאכה שנתנו שירות למצודה . מכאן שמה: 'סמטת הזהב 'עקב בעלי המלאכה: הצורפים ומטביעי המטבעות שפעלו בה. לבסוף , שכרו אותה יוצרים שונים .גם הסופר היהודי צ'כי הנודע :פרנץ קפקא שכתב את 'הטירה' ואת 'המשפט' , התגורר באחד מבתיה הזעירים והמיוחדים. קפקא התגורר בבית שמספרו 22 במשך שנתיים. בבית מספר 12 ,התגורר הבמאי ואספן הסרטים יוזף קאזדה, שהחביא סרטים שהנאצים ביקשו להשמיד ואף ערך הקרנות פרטיות ואסורות בביתו. גם תמצאו ממש בתחילת ה'גולדן ליין ', מוזיאון לעינויים של ימי הביניים .על הקירות ובתיבות זכוכית, יש מבחר מעניין של שריונות אבירים ,במגוון סגנונות עיצוב תקופתיים וגם כלי נשק שונים: רומחים, כדורים, שרשראות , חיצים ועוד. במקום יש שיחזור של חדרי כליאה , וחדר נידון למוות . אחרי המוזיאון המבעית, ניתן לעבור בית בית. יש שם חנויות שמוכרות דברי אמנות תוצרת יד, וגם בתים משוחזרים, כדי שנרגיש את חווית החיים בתקופות שונות .החל משחזור בית של מרפאת בעשבים של ימי הביניים ,מה שנקרא 'הרבליסטית' וכן ,ביקור חובה בביתה של מגלת עתידות. זה המקום לציין ,שעבור הביקור ב'גולדן ליין', תדרשו לשלם מחיר כניסה נוסף על כרטיס הכניסה לארמון ולמצודה. הכרטיס כולל כניסה לכל הבתים בסמטה.
סיפורה של מגדת העתידות מהסמטה שווה איזכור מיוחד. זה סיפור שמשלב היסטוריה עם אומץ של אשה בודדה .היה היתה פעם קוראת בקלפי טארוט, בקריסטלים, באסטרולוגיה. שידעה לחזות עתידות. שמה יצא למרחוק בכל רחבי אירופה. ומכל מקום, התכתבו איתה גם אצילים וגם אינטלקטואלים וגם פשוטי העם שביקשו לדעת מה צופן להם גורלם? ונוכחו בדיוק התחזיות המפורטות . היה לה בן יחיד. שלא שב משדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה. כל ימי חייה, המשיכה מתילדה , האם השכולה, לערוך את שולחן האוכל לשני אנשים. היא המשיכה לקרוא גורלות. והתגוררה בבית הזעיר שבסמטה כשיש עדויות שהמשיכה לראות ולשוחח עם רוחו של בנה שנפטר. שמה היה מתילדה פרוסובה, אך היא נודעה בכינוי : מאדאם דה טיביס. על שם העיר תביי ביוון . עיר הידעוניות. גם הנאצים באו אליה שתקרא את עתיד הרייך השלישי. והיא באקט אמיץ, ניבאה את מפלת גרמניה במלחמה. המפקד הנאצי ,מושל העיר, כל כך התרגז מנבואתה עד שהצעיד אותה למצודת העינויים [מרחק לא רב ] שם מתה בעינויים בידי הגסטפו. הביקור בביתה המקורי, על חפיסת קלפי הטארוט שלה, מכשיר האצטרולב ששימש אותה לתצפית בכוכבים, תמונת הבן הנעדר- מת וכלי השולחן הערוכים לשניים , הותירו רושם אותנטי של סיפור חיים נדיר בעוצמתו ובפשטותו.
אחרי הנאצים, באה רוסיה הקומוניסטית שפלשה בסתיו 1968 והשליטה בצכיה את מוראות המשטר הקומוניסטי. ביום האחרון , החלטנו לצאת מהאזור התיירותי של פראג ונסענו בחשמלית עד סוף הקו שלה. פראג אחרת, אמיתית ועכשוית יותר נגלתה לעינינו. למי שירצה להכיר אותה עליו רק לנסוע בחשמלית עד סוף הקו.
לא לחינם נקראת פראג העיר הכי יפה באירופה. בכל שעה של היום ומאיפה שלא היינו חזינו ביופיה הירוק והרענן . אווירה של עבר ושל עתיד מתחדש. וניתוק מהמציאות. תמצאו בה מאפיות נהדרות, חיי לילה תוססים, והיו בקבוצה שלנו שגם נסעו לבלות במרחצאות מעיינות המרפא החמים, מרחק שעה וחצי נסיעה ממנה וחזרו נלהבים ונטולי סטרס.
את הערב האחרון העברנו בביקור בקניון 'פלדיום', ארבע קומות , מאתיים חנויות שגובות מס מיוחד עבור תיירים. תוספת של שלושה עד עשרה אחוזים. הוא נמצא לא רחוק מכיכר השעון וסמוך לו , מתקיים בימי שני, שוק מקומי .שם רכשנו כמה יצירות זכוכית וחפיסת קלפים לאוסף הקלפים שאני רוכשת בטיולים. לכל מטייל יש את האוסף שלו. בדרך כלל ,אוספים מטבעות, מגנטים למזכרת, צעיפים. ואני מקפידה על שתי רכישות מכל עיר: מגנט למקרר וחפיסת קלפים עם נופים מקומיים. חזרנו מרוצים עם טעם של עוד. ושמחנו שנסענו כזוג כי זו עיר כל כך רומנטית שאין פלא שאמרנו לעצמנו שביום הנישואין הבא שלנו…אנחנו חוזרים!
קרדיט: אופיר מלכי
