טרקים בדרום הרי סיני | מסלול טיול דרום חצי האי סיני - טיול מאורגן / טרק עצמאי בסיני עם מדריך טיולים? חופשה בסיני טיולים מומלצים? הכל פה!
כשאתם שומעים את המילה סיני, מה התמונה שעולה לכם? חופי ים? חושות? צלילות? לאחר שנים שפקדתי חופי חצי האי סיני לחופשות בטן גב החלטתי לצאת לחקור את האזור ההררי שלה. במקום ספר ובגד ים ארזתי נעלי טיולים, שק שינה ויצאתי לחקור את הצד הפחות מיותר והלא פחות מדהים של סיני- רכס ההרים הדרומי או בכינויו בקרב המטיילים הישראלים, אזור ההר הגבוה.
למי מתאים להגיע להרי סיני? לכולם! חוץ מטרקים באורכים ודרגות קושי שונות, האזור זוכה לתיירות היסטורית, דתית וגאולוגית לא פחות מקהל יעד של מטיילים ברגל. משפחות עם ילדים ופנסיונרים כאחד מגיעים לאזור במטרות שונות.
מוקדי ענין מרכזיים
הרי דרום סיני מלאים באטרקציות מגוונות. החל מפסגות הרים אייקוניות המשויכות להיסטוריה תנכית, המנזר העתיק בעולם, תצורות גאולוגיות מיוחדת, חריטות וציורים קדמונים והנקודה הגאוגרפית הגבוה ביותר בכל גבולות מצרים. בשלושה ימים בלבד קיבלתי טעימה במסלול שמתאים לביקור ראשון ולא רק למטיילים מנוסים. כמובן שמדובר בשטח גדול ובהתחשב בעובדה שלנקודות מסוימות אין גישה עם רכב, ימי הטיול שיופרטו בהמשך הינם טיפה בים של כל מה שיש לאזור להציע. אצייד אתכם בכמה פרטים טכנים שצריך לדעת ואגיע למסלול המפורט והמומלץ שעשיתי.
הגעה לסיני – לצד טיסות לשארם אל שייח' בדרום סיני רוב הישראלים בוחרים באופציה הנוחה הזולה יותר של מעבר גבול יבשתי שנקרא מעבר טאבה או מעבר בגין. הגבול ממוקם בקצה העיר אילת. למגיעים עצמאית עם רכב חשוב לחנות בחניון ייעודי לעוברים לסיני. עיריית אילת נוקטת באמצעים נוקשים שכוללים גרירה ודוחות כבדים עבור רכבים ללא תו מקומי אשר חונים לאורך זמן ברחבי העיר. בחניון עומדות מכונות שדרכן מסדירים את התשלום מראש לימי החניה מיועדים בעלות של 25 שקלים ליום. בעונות עמוסות כמו חגים יש שאטלים חינמים מהחניון לגבול. כמובן שאפשר להגיע לגבול במונית או באוטובוס. הכתובת המעודכנת לחניון הייעודי בוויז היא רחוב דורבן 6, אילת. למי שמעוניין להיכנס עם הרכב לתוך סיני זאת בהחלט אופציה אך היא לא מתאפשרת לכל סוגי הרכבים וחשוב להתעדכן על הקריטריונים העדכניים והטפסים הדרושים מראש. בעונות "חמות" כמו חגים התורים במעברי הגבול עלולים להיות ארוכים ואני ממליצה בחום להגיע לגבול עם פתיחתו. שעות הפתיחה משתנות בהתאם לחגים, חובה להתעדכן מראש בשינויים בזמן אמת של אתר רשות האוכלוסין וההגירה הישראלי.
ויזה – אזרחים ישראלים מקבלים ויזה ללא הכנות מראש בגבול לתקופת שהיה של 14 ימים. תנאי הכניסה הם דרכון בתוקף של שלושה חודשים קדימה מתאריך הכניסה לסיני. שימו לב: ויזה זאת מאפשרת כניסה לחלקים נרחבים של סיני (חלקים מסוימים סגורים לתיירות ובשליטת הצבא המצרי) אך לא כוללת כניסה למצרים עצמה, מדובר על ויזות נפרדות כאשר המעבר למצרים כרוך בויזה שצריך לקבל מראש דרך שגרירות מצרים ומדובר על תהליך שונה. זהו הזמן לציין שקיימת אזהרת מסע על סיני אך אני אישית לא מעודדת להימנע מביקור בה רק לאור האזהרה. המחיר לויזה מתחלק לשני חלקים: תשלום איגרת מעבר בצד הישראלי בסך 109 שקלים, ותשלום בצד המצרי בסך 45 שקלים. את הקבלות על התשלום חשוב לשמור מכוון שצריך להציג חלק מהן בחזרה לארץ, במיוחד למי שמתכנן להישאר בסיני פחות משלושה ימים ואז זכאי להחזרים מסוימים.
מטבע מקומי – נקרא פאונד/לירה מצרית, תלוי בסלנג. שערו עולה ויורד. והדעה הרווחת היא שמומלץ להצטייד בדולרים מהארץ ולהחליף בסניף צ'יינג במעבר גבול. כמו כן ניתן להחליף בצ'יינג משקלים ללירות, להוציא לירות בכספומטים הפזורים בסיני (כולל הכספומט במעבר הגבול שלעיתים מעט עמוס). האפשרות הכי פחות מומלצת היא לקנות לירות בארץ.
עונות מומלצות – בניגוד לאתרי החופים המוכרים לישראלים, לאור הגובה היחסי של האזור מעל פני הים- כאלפיים מטר, ניתן להנות ממזג אוויר נוח גם בחודשי הקיץ החמים. חודשי החורף מאד קרים בהרים וכל שנה יורד שם שלג בכמויות משתנות. טיול בחורף הוא מיוחד בפני עצמו אך לא מאפשר מסלולי הליכה ולינת שטח בקלות. לסיכום, ניתן לטייל באזור ההרים כל השנה אך למעוניינים במסלולי הליכה החודשים המומלצים הם מרץ עד תחילת נובמבר.
מאיפה מתחילים את המסע?
הכפר המרכזי שאליו התיירות מתנקזת וגם חובה לעבור בו לפני כניסה רגלית להרים נקרא מילגה או בכינויו הישראלי קתרין. מדובר על כפר מקסים שנשלט על ידי השבט הבדואי ג'בליה- שבט אנשי ההרים.
רוב פרנסתם של אנשי הכפר היא תיירות והם אנשים מקסימים וצנועים. חלק מאנשי השבט אשר יותר התחככו עם תיירים בינלאומיים במרוצת השנים מדברים מגוון מפתיע של שפות. הכניסה להרים מותנית במתן דרכונים ורישום במקום שמהווה מעין משרד טיולים בשם פוקס קמפ בהנהלת פראג'- אחד הדמויות הבולטות בכפר. כל ההתארגנות לטיול כולל התשלום נעשית מפוקס קמפ או מקמפ קטן ובוטיקי יותר שנקרא מוסא. בשניהם יש חדרי לינה ברמות שונות ואפשרות לקמפינג (קמפינג אפשרי רק בפוקס קמפ). מדובר בנקודות אסטרטגיות ביציאה וחזרה מהטיולים, שאין אפשרות לדלג עליהן, ביקור ורישום בקמפים הינו חובה לכל מי שרוצה להכנס להרים. למי שלא רוצה לישון בהרים בכלל במהלך הביקור יש אפשרות ללון בפוקס/מוסא קמפ ולצאת לטיולי כוכב יומיים מהם. מוסא קמפ נחשב רמה יותר גבוה ופונה לקהל יעד פחות מטיב לכת. חשוב להבין שאין אפשרות לתייר בהרים לבד. חובה להצטייד במדריך מקומי שנקרא דליל. מומלץ מאד לסגור עם פראג' או עם דליל ישירות מראש, יש אפשרות להגיע ספונטנית ולהסתדר אבל אני ממליצה להשתמש בהמלצות שפזורות באינטרנט על דלילים מצטיינים.
יחסית להתארגנות המועטת מצד המטיילים מאד נוח ליזום טרקים ארוכים עם לינה, ללא סחיבת הציוד על הגב, בישול, והתמצאות בשטח- לאור השימוש בגמלים והנסיון העשיר שיש למדריכים במתן בליווי קבוצות. כמובן שמי שרוצה להימנע משימוש בגמלים יכול לסחוב את כל הציוד על הגב והשכרת גמל איננה חובה.
מרגע היציאה לדרך הצוות ידאג לכם להכול- הדרכה, הכנת כל הארוחות ועוד פינוקים כיאה לתרבות הכנסת האורחים של הבדואים ושל אנשי ההרים במיוחד. הדרך הפופולרית לטרק בהרים היא בהשכרת שירותי 2 דמויות שיתלוו אליכם- דליל בדואי שמדריך את המטיילים במהלך היום, ומגמל- לרוב דליל צעיר בתחילת דרכו שמוביל את התיקים הגדולים ומצרכי המזון לתחנת הלינה על גמלים. בעוד המגמל יוביל את רוב הציוד האישי שלכם שלא תצטרכו במהלך היום לנקודת הלינה בדרכים קצרות ונוחות לגמל, המדריך יוביל אתכם במסלולים יפים יותר שאין להם גישה עם גמל.
במהלך ימי הטיול תצטרכו לסחוב רק תיק גב קטן עם חפצים שתרצו לפגוש במהלך היום. מדי ערב תפגשו את המגמל עם כל הציוד לינה שלכם בנקודות הלינה לפי המסלול שהוחלט עם הדליל מראש. אין סיבה להיבהל מתכנון המסלול! יש המון מידע שעובר בין מטיילים ותיקים לגבי מסלולים באורכים בדרגות קושי שונות. את רוב המידע תמצאו באינטרנט ובמיוחד בקבוצות פייסבוק ייעודיות שמאד שימושיות. כמו כן מומלץ להתייעץ עם הצוות בפוקס קמפ, מאד חשוב להם שהמבקרים יזכו לחוויה טובה ומתאימה ליכולתם וציפיותיהם. האזור שופע בבארות ומים זורמים, עובדה די מדהימה ביחס למדבר שגם חוסכת סחיבת מים מראש לימי הטיול.
תיירים שמגיעים לאזור ההר הגבוה צריכים לשתף פעולה ולא להילחץ מהנוכחות הצבאית בדרך. הצגת דרכונים בצ'ק פויינטס היא תהליך שיחזור על עצמו מספר פעמים בדרך מהגבול לאזור. מדובר על דרך של כשעתיים וחצי עם לא מעט מחסומים, אך היעד שווה כל רגע בדרך. חשוב להבין שהמקום מתוייר ואנשים מגיעים אליו מכל העולם, בעיקר אוטובוסים של טיולים מאורגנים מכל העולם. רוב הסיורים המאורגנים הם עבור תיירים נוצרים שבאים לחזות במנזר סנטה קתרינה העתיק והמפורסם ולצפות בזריחה מג'אבל מוסא- הר משה- שבו לכאורה משה קיבל את התורה. עם זאת, לאור השטח הגדול של האזור לא תרגישו לרגע צפיפות ועומס. כל מי שמעוניין להיכנס רגלית להרים חייב לעבור דרך הקמפים שציינתי, מאד לא מומלץ להתחכם עם הצבא המצרי. תיירים שלא מכתננים ללון בהרים במסגרת טיול רגלי יוכלו לוותר על חלק מהתהליך, אבל יפסידו את קסם ההרים בדרך. חשוב לציין שמצאתכם מהכפר לא תהיה לכם קליטה סלולרית מכל סוג. המדריכים המקומיים מסתובבים עם מכשירי טלפון עתיקים שהם למעשה היחידים שקולטים בפסגות מסוימות. היעדר הקליטה לא מהווה איום על בטיחותכם! אנשי ההרים מכירים את האזור כמו את כף ידם והם ערוכים לתרחישים שונים. אני מאד נהנתי מגמילת הטלפון הכפויה.
מה אוכלים במדבר?
כל המזון שתאכלו בטיול יארז מראש על ידי הדליל והמגמל. למי שחשוב לסגור תפריט מראש זה אפשרי ואפילו ניתן להצטרף לדליל (שבערב הוא גם טבח) לקניות בסופר המקומי. למי שיש מגבלות ולא אוכל כל מאד חשוב להתריע על כך מראש ולוודא שיהיו לכם אלטרנטיבות לארוחות שטח הקלאסיות. במהלך היום רוב הארוחות הן קלות ומורכבות ממוצרים שלא דורשים קירור תמידי כמו פיתות, קופסאות שימורים, ירקות, פירות, טחינה וגבינות משומרות טעימות שתביאו לארץ אחרי שתתמכרו אליהן. אני כן הבאתי מהארץ כמה נשנושים יבשים כמו פירות יבשים ואגוזים שבאו לטובתי במהלך הימים. מארוחות חמות תהנו בערבים בנקודות הלינה. מדובר על מאכלים פשוטים וטעימים כמו מרק, אורז, פסטה, עדשים ותבשילי ירקות. הכפר מילגה הוא הנקודה האחרונה שיש אליה גישה עם רכב. ממילגה והלאה הגישה היא רגלית או על גמלים בלבד, ולכן לא תמצאו חנויות נוחות בגבולות ההרים.
איפה ישנים?
איפה ישנים?
הלינה במשך הטיול הרגלי היא בבוסתני פרי מפתיעים מעצם קיומם במדבר. החוויה של לינה מתחת לעצי פרי באמצע המדבר היא יחידה במינה. בעונות הקיץ ניתן להנות מפריות טריים ישר מהעצים, בהסכמת המארחים בבוסתן כמובן. בכל בוסתן יש אפשרות ללון תחת כיפת הירח או במבני אבן פשוטים, כמובן שזה תלוי בעונה. בכל בוסתן תקבלו מזרון פשוט, עליו תפרשו את שק השינה שהבאתם מהבית. מדובר על תנאי שטח צנועים. ברוב הבוסתנים אין מקלחות אך יש שירותים. אין אפשרות ללון בספונטניות איפה שתבחרו, רק בבוסתנים ייעודיים.
מסלולי הליכה בהרים הגבוהים של סיני
מסלול מומלץ בדרגת קושי בינונית - 3 ימי טיול -
יום 1- פקדנו את הגבול מוקדם עם פתיחתו וסיימנו לעבור לסיני לקראת השעה 9 בבוקר. עלינו על מונית שסגרנו מראש עם הדליל ונכסנו לעומקי המדבר בנסיעה שארכה כשעתיים וחצי. כשהגענו לפוקס קאמפ השעה הייתה כמעט 12 בצהריים.
כתובת מלאה:
Al Rasis Streen 1 (Fox Camp) St. Catherine Village, 45615 Saint Catherine, Egypt
אכלנו ארוחת צהריים שהזכירה ארוחת בוקר ישראלית במסעדת הפוקס. במהלך הארוחה הגיע הדליל שסגרנו מראש, לקח לנו את הדרכונים והלך לרשום אותו במשרד (הכול מתרחש באותו מתחם). לאחר מספר סידורים בהם רתימת הציוד לגמלים, ווידוא המסלול הסופי מול הדליל ותה בדואי מתוק, יצאנו לדרך. התחלנו לצעוד בעליה מתונה במעלה נקב אבו ג'יפה. בתום הטיפוס הגענו לוואדי זיתן, לבוסתן שהיווה לנו מקום לינה באותו הלילה. הבוסתן צנוע ויחסית קטן אך מלא בקסם, מנהלת אותו רועת צאן מבוגרת מאד בשם אום סעד שמאד שמחנו להכיר. לאחר השקיעה הדליל הגיש לנו ארוחת ערב טעימה. מותשים אך מרוצים מהדרך שעשינו מהגבול ועד הלום, הלכנו לישון. היום הראשון היה מאד קל וכלל רק שעתיים וחצי הליכה, אך למי שרוצה להנות מכמה שעות נוספות יש מסלולים קצרים שאפשר להוסיף באותו היום.
יום 2- לאחר ארוחת בוקר קלה ואריזת הציוד נפרדנו מהמגמל שלנו והתחלנו לצעוד בוואדי אבו תוויתה. לאחר זמן קצר הגענו לפארש אום סילה, מעין פלאטו שטוח שזכה גם לכינוי עמק הרוג'ומים בזכות כמויות הרוג'ומים המרשימות שמטיילים השאירו במקום (רוג'ום- איזון אבנים לגובה, משומש לפעמים כסימון שבילים). לאחר הפסקה קלה התחלנו בירידה לבריכת מים כחולה וצוננת בשם גאלת אל אזרק. מאד נהנו לטבול בבריכה הקרה ושם ישבנו לאכול ארוחת צהריים בניצוחו של הדליל שכמובן הכין לנו גם קפה שחימם על מדורת מזרדים שקושש בדרך. המשכנו מהבריכה בעליה דרך ואדי תלעה הגדול והיפהפה עד שהגענו לבסותן שנקרא פארש רומנה. באותו הלילה כולנו נרדמנו מהר לאחר היום הכי ארוך של המסלול.
יום 3- לאחר סידורי הבוקר שכללו ארוחה קלה ואירגון הציוד, שוב נפרדנו מהמגמל והתחלנו בעוד יום הליכה שהתחיל בעליה מתונה בוואדי ג'יבל היפה והרחב. בדרך ביקרנו בשרשת בריכות החרזה כחלק מואדי שג, בהן אכלנו ארוחת צהריים שכללה סלט חצילים על האש בטחינה שהדליל הכין לנו על המקום. בריכות אלא בניגוד לבריכה שביקרנו בה יום לפני אינן מלאות כל השנה ויש להתעדכן לפי העונה, הדלילים מעודכנים בפרטים המשתנים. הליכה קצרה ונוחה משם נמצא נקב אבו ג'יפה בו התחלנו את המסע וממנו גם חזרנו לכפר בשעות אחר הצהריים המוקדמות. שמחנו להגיע למקלחת חמה שחיכתה לנו בפראג' קמפ אבל גם הרגשנו חוסר מיצוי לשקט והניתוק המדברי. לאחר ארוחה נוספת בפוקס קמפ ועצירה בסופר המקומי לקנות נשנושים לדרך עלינו על מונית חזרה לגבול.
לסיכום: הטיול הזה הדהים את כולנו, גילינו צד שונה של סיני ונהנו מאד מאווירת השטח ומהנופים הפראיים של הרי סיני שמשאירים רושם ועגוע. בדרך פגשנו מטיילים אחרים מכל הסוגים (כולל משפחות עם ילדים שמאד הופתענו לפגוש) ובחילופי סיפורים הבנו שיש אין סוף וריאציות למסלולים שונים. בנוסף לקבוצות עצמאיות פגשנו קבוצות בטיול מאורגן על ידי ישראלים, בהחלט דרך מעולה להגיע לטייל באזור למי שלא מעונין לתכנן לבד את הטיול.
